<h1>ספר התרומות שער ט' חלק ב'</h1>
<h2>דף קסה.</h2>
גרסינן בגט פשוט אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה. פירש הרב אבן מגש ז"ל עד אחד על פה בלא קנין, ואפילו הכי מצטרפין ואינו יכול לטעון פרעתי. אבל הרב ר' משה ז"ל [עדות פ"ד ה"ה] אוקמה בקנין. וכן כתב, אם אמר זה שלא כתב עדותו קניתי מידו על דבר זה ולא בא המלוה ולא שאל ממני לכתוב, שניהם מצטרפין לעשותו מלוה בשטר ואינו יכול לטעון פרעתי, ע"כ. ושלחו ליה חברוהי לר' ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד על פה מהו שיצטרפו, אליבא דת"ק דר' יהושע בן קרחה לא תיבעי לך. פירוש עד אחד בכתב מעיד ביום ראשון ועד אחד על פה ביום שני, דהויא לה הלואה אחר הלואה, ולדעתיה דת"ק דר' יהושע דסבירא ליה דאפילו שנים מעידין בכתב זה ביום ראשון וזה מעיד בכתב ביום שני, או שנים על פה זה ביום ראשון וזה ביום שני לא מצטרפי, דמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי, כל שכן אחד בכתב ביום ראשון ואחד על פה ביום שני. כי תיבעי לך אליבא דר' יהושע מאי, שנים בכתב ושנים על פה הוא דמצטרפין, אע"פ שזה אומר ביום ראשון וזה ביום שני, דתרוייהו אמנה בעלמא קא מסהדי, אבל עד אחד בכתב ביום ראשון ועד אחד על פה ביום שני לא מצטרפי, או דילמא לא שנא. ושלח להו כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו. [וכן הלכתא]. ויש לפרש אם טורף על דרך זו מן המשועבדין אם לאו. ומצינו כי הרב ר' שמואל ז"ל כתב שטורף מן המשועבדין כאלו חתמו בו שניהם, דעד אחד בכתב ואחד על פה מפקי לה לקלא טובא. וגם כתב, והדברים נראין כן, דסתם אכשר דקאמר אמימר לגמרי משמע בין לענין פרעון בין לענין משועבדין, ע"כ. ומסתמא דכיון דהאי מילתא מיירי אף כשמעידין בשני זמנים, וכדלעיל, כי קא טריף אינו טורף אלא מזמן המאוחר שמעיד השני, שמאותו זמן ואילך היה ידוע לשניהם והוציאו קול בדבר. מיהו אי מפרשינן שבפני השני קנה בקנין על הלואתו, כמו שפירש ה"ר משה ז"ל, זהו דבר פשוט שדינו כמו שנכתב, ומאותו זמן ואילך טורף, דסתם קנין לכתיבה עומד, ויש עליו תורת שטר בין לענין פרעון בין לענין משועבדים, כמו שכתבו הראשונים ז"ל, חוץ מרבינו שמואל [ב"ב קע"ב ע"א] שחולק אף בקנין עד שיכתוב. אך הרב אבן מגש ז"ל כתב בפירושיו דמצטרפין ואינו יכול לומר פרעתי, ולא גבי אלא מבני חרי בלבד. ועל כל פנים יש לנו לדקדק ולפרש פירוש דבר זה על דרך הירושלמי דאוקמה כגון שחתמו בו שנים ולא מצאו קיום לשני, ואז נצטרף עד על פה עם העד החתום המתקיים וגובה בו, למר מבני חרי ולמר ממשעבדי. ועם כל זה יש לתמוה, כיון שלא נתקיים השני הרי השטר כמי שאינו, ולמה מועיל צרופיו לגבות בו. ותירץ לי בזה הרב ר' משה בר' נחמן ז"ל כי שמא כך פירושו, מהו שיצטרפו אם מעיד אני ראיתי אותה הלואה ביום פלוני כמו שכתוב בשטר, מי אמרינן כיון שזה עושה מעשה שטר ומשעת חתימה הוה ליה שעבוד קרקעות, ועד על פה לא עביד שעבוד, אין מצטרפין. לפיכך הקשו בירושלמי וכי כלום הוא לגבות מן המשועבדים, ולמה לא יצטרף. ומפרק, לכן צריכה בשהיו שנים חתומים שהוא שעבוד קרקעות משעת חתימה. וכן הבעיא השנית, מהו להזקיקו לשבועה על דרך זו, ומסיים הירושלמי או ייבא כהדא אין מקבלין עדים אלא אם כן ראו כאחד. כלומר לעולם מיירי בעד אחד חתום בלבד, וקא מיבעיא לן אם מצטרפין אף על פי שלא ראו שניהם כאחד ולא העידו שניהם כאחד, ואליבא דר' יהושע בן קרחא, כי הא דגמרא דילן, וצריך עיון. ועוד מצינו בירושלמי [גיטין פ"ט ה"ג] אהא דתנן שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר, ואלו הן כתב בכתב ידו ואין בו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. וקתני עלה בירושלמי, תני שלשה שטרות הללו גובה בהן מבני חורין ולא ממשועבדין. אלא שיש לומר דבכתב ידו ועד שנינו, דהכי איתה בגמרא דילן [גיטין פ"ו ע"א] ובגמרא דידהו פרק המגרש, ע"כ. ובתשובה לגאון ז"ל שטר שאחד מן העדים יודע לקרותו והשני אינו יודע, אם זוכר עדותו על פה יבא ויעיד ומצטרפין, והשטר כשר, דהוה ליה כאחד על פה ואחד בכתב שמצטרפין.
